צור טאוב

צור טאוב

  • תחום פעילות:
    שימוש חוזר, אמפתיה
  • קהל יעד:
    תושבי ישראל
  • ארגון:
    פרויקט אגורה - מערכת שיתוף החפצים הראשונה בעולם (לאתר)

צור טאוב משתמש בחוכמה בטכנולוגיה ובשיטות הפצת מידע על מנת לשנות את תרבות הנתינה בישראל. המאגר המקוון שהקים, במסגרתו מתבצע סחר חליפין חינם אין כסף בטובין ובסחורות, מביא לקירוב לבבות ומסיר מחיצות בין יחידים וקהילות בישראל. כך מראה צור את יכולתו של האינטרנט לקרב ולחבר, ולא רק להרחיק ולנכר.

הרעיון החדש

צור הוא מייסד אתר אגורה. האתר הוא פלטפורמה מקוונת נוחה לשימוש המאפשרת שיתוף, החלפה, נתינה וקבלה של חפצים ומוצרים. אתר אגורה הוא הלוח המקוון הראשון מסוגו המיועד להחלפה חינמית של חפצים. האתר בנוי על ממשק פשוט לשימוש ובו רשימות חפצים בהן אפשר לחפש את החפץ הרצוי, ואינו מוגבל לאיזור גיאוגרפי מסויים או לקהילה אחת. אגורה מעודדת שיתוף: היא נותנת לאנשים כלי בעזרתו הם יכולים לתת חפצים, ציוד ומוצרים שאין להם בהם צורך, ובמקביל מאפשרת לאחרים לחפש חפצים אותם לא היו יכולים להשיג בדרך אחרת. השימוש באגורה אינו כרוך בעלות, ומאז תחילת פעילותו הביא האתר לשינוי משמעותי בגישתו של הציבור הישראלי כלפי תרומות קטנות וכלפי האפשרויות לשיתופי פעולה קהילתיים ובין אישיים. האתר יצר אפשרות לתת ולשתף בצורה פשוטה, ישירה ובעיקר אישית מאוד.

הרעיון של צור הוא מערכתי בכך שהוא נותן זוית חדשה כתשובה לשאלה מה היא תרומה, ויוצר אפשרויות חדשות של נתינה. הוא ביטל את הצורך בארגונים מתווכים או באמצעי גישור בין אלו הרוצים לתת לאלו הזקוקים לקבל, ובמקביל המציא תחום ושלב חדש בחייהם של חפצים, שעדיין טובים לשימוש אך מסיבה זו או אחרת לא יימכרו באתרי ציוד משומש ויד שנייה. בין השיטין, שיטת החליפין החדשה מביאה בהכרח לחיסכון משמעותי בשינוע וטיפול בפסולת, שכן פחות מוצרים מוצאים את מקומם באתרי האשפה וזוכים לבית חדש בו הם יכולים להיות נחוצים. השיטה של אגורה מאפשרת לאנשים לשתף, לתת ולקבל בצורה פשוטה ונוחה: סחר חליפין מסוג חדש נולד. חמש שנים אחרי השקתו של האתר, יותר מ-200,000 משתמשים החליפו ביניהם יותר מ-216,000 חפצים. פרופיל המשתמש באתר אגורה מגוון ונע על פני כל הספקטרום של החברה הישראלית, מעובדי רווחה העוזרים ללקוחותיהם לזקוף את ראשם ולעלות מעל לקו העוני ועד סטודנטים המרהטים את דירותיהם החדשות לפני תחילת שנת הלימודים.

צור מעוניין לנצל את הכלי אותו יצר לא רק על מנת למנוע מחפצים שיש להם ערך להגיע לפח, והוא מתכנן להמשיך ולפתח שיטות להעמקת תחושת הסולידריות והאמון בין התושבים בישראל דרך אפשרויות חדשות של נתינה ותרומה. בינתיים, הכלי שהוא בנה מצליח לגשר על פערים סוציו-אקונומיים וגם לחבר בין קבוצות שבמציאות הישראלית המפולגת לא תמיד יוצרות קשרים המבוססים על נתינה ואמון. גם במדינות אחרות הובע עניין ממשי בפלטפורמה של צור, ואחד האתגרים העתידיים העומדים בפניו יהיו לשכפל את המודל ולהגדיל את תפוצתו.

הבעיה

מדי יום, מספר עצום של חפצים, אביזרים וחלקים שמישים ובעלי ערך מוצא את דרכם למזבלות מסביב לעולם. כמות עצומה של מכשירי חשמל, כלי בית, בגדים, חלקי חילוף, ספרים וחפצי נוי לא נחוצים עוד לבעליהם, אולם אין שום דרך בעזרתה הם יכולים להגיע לאנשים שעתידים ליהנות מהם. קבוצת החפצים הזו, שניתן לקרוא לה גם "מוצרי יד שלישית" היא למעשה שוק בפני עצמו, ולה פוטנציאל ערך עצום, אלא שזהו שוק בו אין איש נוגע, והוא מסיים את חייו מוקדם מהצפוי, ראשית ברחובות הערים ואז במזבלות ומטמנות האשפה.

קיימות מספר שיטות מקובלות להיפטר מציוד בעל ערך שאין בו עוד צורך: שווקי פשפשים ויד שנייה, לוחות מודעות ופרסום בעיתונים, ובשנים האחרונות גם אתרי אינטרנט המפרסמים מוצרים כאלה – כמו יד 2 למשל בישראל. עם זאת, רוב האנשים מעדיפים פשוט להיפטר מחפצים בהם אין להם עוד צורך, והם מוצאים את דרכם אל פח הזבל. הדבר נכון במיוחד לגבי חפצים להם ערך נמוך, או במקרים רבים בהם אנשים לא מוצאים עניין בטרחה הכרוכה בפרסום ומכירת המוצרים הישנים שלהם. הכרה במוצרים כחפצי "יד שלישית", וסחר וההחלפה בהם לא יצאו עד כה לפועל בגלל החוסר במסגרת מארגנת שתאפשר העברה שלהם בין הנזקקים לזקוקים. הסיבה להעדרה של מסגרת כזו היא שורת הרווח המזערית, אם בכלל, שיכולה להיות מופקת מסחר כזה בחפצים שערכם נמוך והרבה פעמים הוא סובייקטיווי מאוד. קל יותר לשים טלוויזיה ישנה ליד הפח מאשר להתחיל לטרוח ולחפש מי יוכל ליהנות ממנה.

עם העמקת הפערים בין עשירים לעניים בחברה הישראלית (בה 1.7 מליון איש חיים מתחת לקו העוני), החוסר באמצעי תיווך עבור סחורות "יד שלישית" מונע ממאות אלפי אנשים לשפר את חייהם ומצבם בצורה פשוטה ומקיימת.

עד השנים האחרונות, פתרונות מערכתיים לשיתוף ושימוש מחדש בחפצים היו מוגבלים. לפני אתר אגורה, חפצים היו עוברים ידיים בעיקר הודות לקשרים חברתיים או משפחתיים, ובערים רבות היה מקובל להניח את החפצים ליד פח האשפה, או לפנות לארגוני סעד שיוכלו, אולי, לפזר אותם אצל משפחות נזקקות. ארגוני הסעד הללו, רבים מהם מופעלים על ידי מתנדבים, פזורים במקומות שונים אך לא מכסים את ישראל בצורה יעילה, ורבים מהם מוגבלים מבחינת יכולת האיסוף והחלוקה, או עוסקים בחלוקה של פריטים מסוג אחד, כמו בגדים או מוצרי מזון. כך למשל מפעילה ויצ"ו מרכזים חשובים של איסוף ומכירה של בגדי משומשים ברחבי הארץ, אך לא עוסקת בהפצה של חפצים אחרים. קשה היה למצוא מסגרות שיסייעו למצוא בית חדש לצעצועים, מכשירי חשמל וספרים, ובמיוחד לא ניתן היה למצוא מקום אחד היכול לדאוג לכולם. תרומה והעברה של ציוד הייתה תלויה במוטיבציה הגבוהה ובמאמצים ממשיים מצד הנותנים.

בנוסף לתרומה המשמעותית של צור ואתר אגורה למיסודו של תחום שלם של "יד שלישית", הרעיון של צור יוצר שינוי חברתי כשהוא מאפשר לאנשים להיות אינדיבידואליסטים פחות ועירניים וקשובים לצרכים של אחרים מעט יותר. הדבר חשוב במיוחד לאור אופיו של העידן הטכנולוגי, בו מפגשים וירטואליים וקשר אלקטרוני מחליפים אט אט את התקשורת והמגע האנושי. הפגנות הקיץ ב-2011 הביאו עמן קריאה לבניית חברה מגובשת וסולידרית יותר, כשהן מעלות אל פני השטח קשיים ואתגרים שהם מנת חלקן של חברות רבות בעולם כיום גם מחוץ לישראל. על ידי שימוש מתוחכם ביכולות שמעניקות לנו טכנולוגיות מתקדמות – האינטרנט, רשתות חברתיות וטלפונים חכמים – אגורה בונה ויוצרת קשרים בינאישיים המבוססים על אחד היסודות האנושיים הבסיסיים ביותר: הרצון לתת, להעניק ולעזור. צור יצר חיבורים ואפשרויות חדשות של שיתופי פעולה בחברה בה אנו חיים כשאפשר לשוק ה"יד השלישית" להפוך לרלוונטי עבור מאות אלפים, ובדרך גם עשה שירות נאמן לסביבה בה אנו חיים.

האסטרטגיה

צור ייסד את הפלטפורמה המקוונת הראשונה המוקדשת בלעדית להחלפה חופשית ושימוש חוזר בחפצים ואביזרים מכל סוג. בשונה מפלטפורמות אחרות המוקדשות להחלפת חפצים, זו של אגורה איננה מיועדת להפקת רווח מעבר לזה הדרוש להפעלת המערכת. בעזרת שימוש בעיצוב פשוט להבנה ותפעול ותוך רתימת טוב ליבם של האנשים והציבור, צור בנה שוק ענק ובר קיימא, המאפשר את החלפתם של מספר עצום של חפצים.

האתר, שנקרא "אגורה", פועל כשהוא מתבסס על כמה עקרונות יסוד: הוא פתוח בפני כולם, כל אחד יכול לתת או לקבל חפץ, על ההחלפה להיעשות בחינם, ואלו המעוניינים בחפץ נושאים באחריות לאיסופו ושינועו מביתו של הנותן. צור ביטל את הקשיים והתסבוכות הקשורים בפרסום והפצה של מידע עבור הנותנים והמבקשים, ופתח את סחר החליפין בפני כולם: השימוש באתר אגורה הוא למעשה הדרך הנוחה ביותר להיפטר מציוד ישן שאין בו עוד צורך – ובאותו זמן לעזור לזולת.

אתר אגורה מציע אפשרויות חיפוש פשוטות, המקטלגות חפצים לפי קטגוריה ומיקום גיאוגרפי. שנתיים אחרי פתיחתו, הגיע האתר ליעד אותו קיווה צור להשיג בשנה החמישית, כאשר ביקרו בו יותר מ 20,000 גולשים ייחודיים ביום. כיום, יותר מארבע שנים אחרי השקתו, יותר מ-200,000 חפצים עברו בין משתמשים באתר. צור החל בבניית מסגרת בינלאומית עבור האתר, והוא בונה שותפויות מחוץ לישראל על מנת לבסס ולהרחיב את הרעיון ואת עקרונותיו בחו"ל לקראת התרחבות לארצות נוספות.

כיום מאפשר אתר אגורה מאות החלפות חפצים מדי יום, כולן חינם אין כסף. האתר הפך להיות כלי שימושי בעבודתם היומיומית של פקידי סעד ועובדים סוציאלים, המסייעים למשפחות אותן הם מלווים ומדריכים בנבכי השימוש באתר. בכמה מקומות בישראל פתחו שירותי הרווחה חנויות בהם נמכרים מוצרים שנאספו מאתר אגורה במחירים מוזלים, ועל ידי כך נוצרו גם מקומות עבודה חדשים בקהילות השונות. כמה מלכ"רים אף ערכו מכירות פומביות של מוצרים מאתר אגורה על מנת לממן פרויקטים ויוזמות חברתיות שונות שלהן. סטודנטים וזוגות צעירים בכל הארץ משתמשים באתר על מנת לרהט ולצייד את דירותיהם החדשות, ולאחר מכן מעבירים את זה הלאה – וממשיכים את מעגל הנתינה.

אגורה משתמשת בפרסומות בצד העמודים שלה על מנת לממן את פעילות האתר ומפעיליו. לאתר קוד אתי המגביל את המודעות המותרות בפירסום, הקוד מופיע באתר ונוגע בעיקר למודעות המשווקות מוצרים המעודדים צריכה לא אחראית ולא מאוזנת.

האדם

יליד מושב מרחביה, מגיל צעיר היה צור פעיל חברתית במסגרת תנועת הנוער המקומית. בכיתה י' עברה משפחתו לישוב אחר, והיה עליו להסתגל באחת למסגרת חברתית בכיתה חדשה, בה היה צריך לקנות שוב את מקומו. המעבר מהסביבה החמה והמוכרת בה היה פעיל חברתי ומוביל אל בית הספר החדש בו איש לא הכיר אותו, לימדה את צור שיעור חשוב בנתינה, חמלה והקשבה, דווקא מצידו של הנזקק. לאחר זמן לא רב הקים צור בבית הספר החדש את מועצת התלמידים, גוף שלא פעל שם לפניו, וריכז אותה במשך שנה. לאחר התיכון יצא צור לשנת שירות במסגרת התנועה, ולאחר שירותו הצבאי עבר לגור בחבל לכיש ועבד עם משפחות נזקקות, בעיקר במתן שיעורי עזר לתלמידים. במהלך עבודתו בחבל חש צור מתוסכל מהעזרה שהצליח להציע למספר קטן של אנשים, וניסה למצוא מסגרת בה יוכל להשפיע לטובה על חייהם של קהלים גדולים יותר. זמן מה לאחר מכן הקים צור יחד עם חבר אתר אינטרנט שפרסם אירועים, מסיבות והופעות. למרות שהאתר לא פעל במישרין ליצירת ערך חברתי, צור הבחין מייד בכוח העצום שיש לרשת ככלי להעברת מסרים ותקשורת בין אלפי אנשים. החיבור בין הרצון לסייע וההבנה כי הרשת היא כלי יעיל במיוחד עתידה היתה להתגשם בדמותו של מיזם חברתי אדיר.

לאחר פירוק השותפות האינטרנטית עם חברו, עבד צור כמנהל במחסן של חברת הלבשה. במסגרת תפקידו היה עליו בין השאר לטפל במשלוחים גדולים של בגדים המגיעים על קולבי פלסטיק, ולהחליפם לקולבי עץ בטרם פיזורם בין החנויות. בסוף כל יום, ערימת ענק של קולבי פלסטיק היתה מצטברת וכמעט תמיד מושלכת הישר אל פח האשפה. צור היה המום מבזבוז המשאבים האדיר. הוא היה בטוח שניתן היה למצוא מישהו שיפיק ערך מהקולבים הללו. הוא ניסה למכור אותם באינטרנט, אך לא הצליח לעורר התעניינות. אז הבין את מה שלמעשה היה חסר: מסגרת שמאפשרת החלפה חופשית, נתינה וקבלה, של חפצים מסוגים שונים ומשונים. הרעיון שמאחורי אגורה נולד, וצור הקדיש את חייו למימושו מאז.

שנה וחצי לאחר מכן, המסגרת הראשונית של האתר היתה מוכנה. צור בנה צוות של שני עובדים במשרה מלאה, ומספר גדול של מתנדבים ותומכים המסייעים בתכנות ובתפעול האתר, וגם ביצירת קשר עם ארגוני מגזר שלישי ובעלי עניין. אתר אגורה צמח במהירות והפך למוביל בתחומו ואחד האתרים הנצפים בישראל. התבססותו כאתר מוכר ויעיל יצרה שינוי אמיתי בדפוסי הצריכה בישראל, כאשר מאות אלפי חפצים מחליפים דרכו ידיים תוך פחות מחמש שנים. ההצלחה בישראל עודדה את צור להתרחב ולחפש הזדמנויות להפיץ את השיטה ולשכפל אותה בעולם.

אתר אגורה זכה במקום הראשון בתחרות "לעשות יותר מפחות", תחרות היוזמות החברתיות – סביבתיות הראשונה בישראל שערך ארגון אשוקה יחד עם המשרד להגנת הסביבה והקרן לסביבה ירוקה. האתר זכה גם בתואר "האתר החברתי הטוב ביותר" בטקס פרסי האינטרנט של וואלה! ובזק בינלאומי בשנת 2008.