שי רשף

שי רשף

  • תחום פעילות:
    חינוך גבוה
  • קהל יעד:
    סטודנטים מאזורי הפריפריה והעולם השלישי
  • ארגון:
    The University of the People (לאתר)

שי רשף הוא המייסד והנשיא של "אוניברסיטת העם". אוניברסיטת העם היא אוניברסיטה פתוחה וחינמית על גבי רשת האינטרנט, ומטרתה לשרת אוכלוסיות מרוחקות ומוחלשות. שי השתמש בחידושים רבים ומגוונים בעת הקמת הפרויקט – כך למשל שימוש בקוד פתוח ובשיטות הוראה של peer-to-peer (למידת עמיתים) – כדי לאפשר נגישות להשכלה גבוהה לכל שכבות האוכלוסייה בעולם ולא רק לבני השכבות המבוססות.

הרעיון החדש

הפוטנציאל האדיר של האינטרנט טמון ביכולת ליצור חיבורים וקישורים, ובכך "להקטין" את העולם ולספק סחורות, שירותים, ומידע לכל רחבי תבל באופן כמעט מיידי. עם הגדלת ההיקף של החיבור לאינטרנט וצמצום העלות עבור השימוש בו, ותוך התבססות על הידע האקדמי והמקצועי שלו, חיבר שי מספר רעיונות ידועים אך מהפכניים כדי וליזום את הפרויקט החדשני, הרחב-ידיים ובעיקר המעשי ביותר שלו – האוניברסיטה המקוונת החינמית הראשונה בעולם.

אוניברסיטת העם של שי מבוססת על כמה מגמות חדשניות בתחומי הלימוד והמסחר האלקטרוניים, ומחברת ביניהם בדרך שלא נעשתה בעבר. האוניברסיטה בנויה על שלושה עקרונות בסיסיים: 1) הנגישות לחינוך כזכות 2) חופש המידע 3) הנכונות הטבעית של בני אדם לעזור אחד לשני.

העקרון הראשון מעוגן בהצהרת הכוונות של האוניברסיטה: "האמונה הבסיסית שלנו היא כי לכל האנשים, בכל העולם, מגיעה ההזדמנות לשנות את חייהם ולתרום לקהילות שלהם. בנוסף, אנו מבינים כי הדרך לשגשוג חברתי ואישי מושגת באמצעות חינוך". העיקרון השני בא לידי ביטוי דרך שימוש בתוכנות של קוד פתוח (open-source) וחומרים נוספים שאינם מוגנים בזכויות יוצרים, כגון תוכניות והרצאות. העיקרון השלישי מתבטא בשימוש נרחב של האוניברסיטה באנשי מקצוע כמורים-מתנדבים, ובמערכות רישות חברתי קיימות.

ניתן לטעון שהרעיונות המרכזיים של אוניברסיטת העם אינם מקוריים בזכות עצמם, אבל שילוב של אוניברסיטה ללא שכר לימוד, יחד עם חינוך מקוון ואימוץ קשרי עמית-לעמית לצורכי הוראה (peer-to-peer) הוא חדשני ללא ספק. יצירת פלטפורמה המאפשרת חינוך גבוה לאוכלוסיות שעד כה לא הייתה להם אפשרות לזכות בשירותים כאלה דרשה תושייה ואומץ לב.

שי מחבר בין אנשי מקצוע שיש בידם את הרצון, הזמן והמומחיות ובין אוכלוסיות החסרות הזדמנויות לרכישת השכלה, בעזרת פלטפורמה מתוחכמת אך פשוטה לשימוש ובהיקף עולמי. האוניברסיטה הפתוחה היא הדוגמה הידועה והותיקה ביותר למודל של למידה מרחוק והפצה המונית של השכלה גבוהה וידע אקדמי. למרות ההצלחה של האוניברסיטה הפתוחה במערב, ניתן לזהות חסרונות ברורים במודל זה לאחר חמישים שנות קיומו: ראשית, דווקא במדינות המתפתחות, בהן נחיצותן איננה מוטלת בספק, לא הוקמו מספיק אוניברסיטאות כאלה. בנוסף, האוניברסיטאות הפתוחות מציעות מגוון מוגבל של אפשרויות מקוונות, וכמובן – הן גובות שכר לימוד.

בדומה למוניקה וסקונז, עמיתת אשוקה מאקוודור, שפיתחה בית סיפר תיכון וירטואלי – יוזמה יעילה וחשובה הצפויה להתפשט ברחבי הרי האנדים ובקרב עולם דוברי הספרדית – אוניברסיטת העם הוירטואלית של שי, שכרגע מנוהלת באנגלית, עתידה כנראה להפוך לפיתרון בין לאומי ורב לשוני לאור הצורך הגדול ברחבי תבל.

הבעיה

למרות שבימינו יש ליותר אנשים מאי פעם גישה להשכלה גבוהה, הנגישות והאיכות של החינוך אינם שוויוניים כלל. אוכלוסיות רבות ברחבי העולם נותרות ללא השכלה גבוהה. מיליוני מועמדים מבריקים ובעלי מוטיבציה באפריקה, אסיה ודרום אמריקה נאלצים להתחרות על מספר מצומצם של מקומות במכללות. מעטים מצליחים לגייס מלגות למוסדות לימוד בארה"ב ומערב אירופה, בעוד לרוב האוכלוסייה נשארות הזדמנויות מעטות. בפניהם עומדים קשיים רבים, בהם מרחק פיזי רב מאוניברסיטאות מובילות, יכולות קליטה מוגבלת של אוניברסיטאות קיימות, עלויות גבוהות של שכר לימוד, חומרי לימוד והוצאות מחייה, ואיכות לא אחידה של רמת הלימודים. בעולם המפותח, לעומת זאת, ישנם אנשי מקצוע רבים שיש להם את הידע, כמו גם את הזמן והיכולת לשתף אחרים בידע זה – אך אין בנמצא מספיק במות המאפשרות זאת. הפרויקט של שי נותן מענה לכל הבעיות הללו.

בנוסף למגבלות הללו, קיימים גורמים לוגיסטיים המערימים קשיים על סיכויי ההצלחה של התלמידים. כאשר קורסים נערכים בזמן אמת, המורים והתלמידים נאלצים לעמוד בסטנדרט אחיד של מבנה הוראה. עליהם להיות נוכחים פיזית באותו חדר, ולהתמודד עם חומר הלימודים באותו קצב. מצב זה יכול לפעמים להיות לא יעיל ואף לא הוגן כלפי אותם סטודנטים הלומדים בקצב שונה או מעדיפים מסגרת אחרת של הוראה. הרעיון של שי הוא להחליף את המודל מלמידה סינכרונית – למידה משותפת באותו זמן, ללמידה דיאכרונית – למידה המתבצעת לאורך זמן.

לדברי אונסק"ו, ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם, "תחום ההשכלה הגבוהה עובר שינויים מהירים ומרחיקי לכת: הביקוש להשכלה גבוהה גואה, המוסדות החינוכיים הופכים למגוונים יותר והסטודנטים הופכים לניידים יותר. מאידך, המימון הציבורי להשכלה גבוהה אינו עונה על הצרכים וקיים אי שוויון משמעותי בתקופה בה השכלה משחקת תפקיד מכריע בהתמודדות עם אתגרים חברתיים וכלכליים מהותיים. כאשר מספר התלמידים המעוניינים ללמוד ונמצאים בגיל מתאים ללימודי השכלה גבוהה עולה במהירות על המשאבים – החומריים והאנושיים – הדרושים כדי לאפשר זאת, יש צורך ברור גם במציאת משאבים נוספים וגם בפיתוח משאבים מתוחכמים יותר". שי מתמקד באפיק השני, כלומר שינוי אמצעי החינוך ולא גיוס כספים למודל הקיים.

בנוסף לכל אלה, ההתמודדות עם "אתגרים חברתיים וכלכליים מהותיים" היא גם יצירת הון אנושי וחברתי, התורם ליציבות הדמוקרטיה, לפיתוח חברה אזרחית ולממשל תקין. כך מתפתחת האוכלוסייה להיות משכילה ופרודוקטיבית, בעלת אחריות אזרחית והמסוגלת לקרוא תיגר ולשנות את פני החברה בה היא חיה. במידה שלא יצליח להשיג השכלה גבוהה, צפוי האזרח לסבול מסיכויים נמוכים יותר למצוא תעסוקה, ממעמד כלכלי נמוך, גישה פחותה לשירותי בריאות, ואיכות חיים נמוכה יותר באופן כללי. מבחינת החברה, אזרח שהיה מתאים אך לא הצליח להשיג השכלה גבוהה הוא הון אנושי פוטנציאלי שלא התממש, וכך נמנעות גם אפשרויות חשובות להתפתחות חברתית ופוליטית.

האסטרטגיה

אסטרטגיה של אוניברסיטת העם לפי שי מתחלקת לשלושה נושאים: עסקים (צמיחה, קרדיטיזציה ולגיטימיות), אדמיניסטרציה (גיוס סטודנטים, גיוס עובדים והרשמה), ופדגוגיה (שיטות הוראה, הדרכה ותוכניות לימוד).

התכנית העסקית של שי רשף בנוגע לאוניברסיטת העם התפתחה לאורך חייו האקדמיים והמקצועיים, אך רק בתחילת 2009 הוא חשף אותה לציבור. בעקבות כתבה בניו יורק טיימס על שי ואוניברסיטת העם שהתפרסמה בינואר 2009, פנו אליו אלפי אנשים שהתרגשו לשמוע על הפרוייקט והביעו רצון להיות מעורבים בו. רשף הצליח להניע ולהפעיל את הרעיון תוך שימוש במשאבים אישיים וביצוע מחקר מעמיק על השוק, צרכי הטכנולוגיה, הקורסים, ההוראה, המנהלה, הרישום, ההסמכה, וכדומה.

מבחינת אסטרטגיית הצמיחה לטווח הבינוני והארוך: לאוניברסיטת העם נרשמו כ-180 סטודנטים לסמסטר שהתחיל בספטמבר 2009 - הסמסטר הראשון של הפעילות. קצב הצמיחה המתוכנן של רשף הוא כ-30% לסמסטר בארבע השנים הראשונות. כלומר במצב אופטימלי, לאחר ארבע שנות פעילות, יהיו לה כ-15,000 סטודנטים, אשר יאפשרו לאוניברסיטה איזון תקציבי. לאחר מכן, כל הרווחים יופנו להרחבת ההיצע של תכנית הלימודים והפחתה נוספת של הוצאות הסטודנט (האוניברסיטה גובה כרגע סכום סמלי עבור הרשמה ובחינות, המשתנה ביחס למדינה ממנה מגיע הסטודנט). לאחר מעבר רף 15,000 הסטודנטים מעריך שי כי שיעור הצמיחה השנתי במספר הסטודנטים יעמוד על 100%: האוניברסיטה תכפיל את גודלה כל שנה.

הכיתה הראשונה של אוניברסיטת העם הייתה מורכבת מסטודנטים בגילאים שונים מ-49 מדינות, מאסיה, צפון אמריקה, דרום אמריקה, המזה"ת, בריה"מ לשעבר, אפריקה ואירופה. תוך שבוע מתחילת הלימודים, נכתבו 5,200 הודעות (postings"" - זוהי שיטת התכתבות ההדדית בין התלמידים לבין עצמם ובינם לבין המורים), ממוצע של 30 הודעות לסטודנט. בסקר שביעות רצון שנערך לאחר מספר שבועות של לימודים התקבל הציון 4.2 מתוך 5.

מנהלת האוניברסיטה נמצאת כרגע במשרד המרכזי בתל אביב, אך שי שואף לפתוח משרדים בקליפורניה (על מנת לדאוג לקרדיטיזציה בארה"ב), הודו ואפריקה. כוח האדם עומד כרגע על כ-15 אנשי צוות במשרה מלאה, 50 מורים מתנדבים ושלושה פרופסורים שמובילים את מחלקות האוניברסיטה.

הרעיון הפדגוגי המנחה של האוניברסיטה הוא של לימוד במסגרת של קהילות לימוד הדדי, (peer-to-peer communities) המעוררת יותר מוטיבציה וחיבורים מאשר קריאה עצמאית והקשבה להרצאות מקוונות. תוצאות ראשוניות מראות כי השיטה אכן מגבירה את המוטיבציה והעניין אצל הסטודנטים בנושאים הנלמדים. כמו כן, נראה כי הסטודנטים פיתחו ביטחון גבוה יותר ביכולות התקשורת שלהם ובשליטה בידע הנלמד. שי קיבל השראה ממתודולוגיית ה"למידה תוך כדי הוראה" שפותחה בשני העשורים האחרונים באוניברסיטאות מקוונות. גישה זו מסייעת לסטודנטים לנתח ולהבין את החומר הנלמד, תוך יצירת הקשרים מציאותיים ונגישים לחומר הנלמד.

מסלולי הלימוד הראשונים באוניברסיטת העם נבעו מתוך צורכי התלמידים ובקשותיהם: כך נלמדים מנהל עסקים, מדעי המחשב ולימודים כלליים. תכניות הלימודים פותחו על ידי אקדמאים מוכרים ובעלי מעמד ונמצאות תחת פיקוח משולב של המורים ופרופסורים שהתנדבו לפתח ולהעריך את התכניות ואת ציוני התלמידים. בנוסף, קהילה של מחנכים, מרצים ותלמידי תואר שני משתתפים בתהליך הבקרה והערכה של ההוראה.

מתוך הכרה בחשיבותן המכרעת של לגיטימציה ואמינות בעולם האקדמי, ההוצאות הגדולות ביותר של שי במהלך ייסוד האוניברסיטה עד כה היו בתהליך ההסמכה (קרדטיזציה) מול הגופים הממונים על כך בארה"ב. על מנת ליצור אמינות רשף מעוניין לזכות גם בהכרתם של מוסדות אקדמאים מבוססים ובעלי שם עולמי: מאמצים אלו הובילו לשותפות עם פרויקט מידע וחברה של אוניברסיטת ייל, אשר צירפה את רשף כשותף לתכנית המחקר לחינוך דיגיטלי. בנוסף, נבחר רשף ב-2009 כאחד מה-100 אנשים היצירתיים ביותר בעולם העסקים על ידי מגזין "פאסט קומפאני",(Fast Company). המזכירות הכללית של האו"ם בחרה לתמוך באוניברסיטת העם, והזמינה את רשף להצטרך כחבר לברית העולמית עבור מידע פיתוח (GAID).

האדם

ניתן לזהות שלושה מאפיינים העוברים כחוט השני בחייו של שי. הראשון הוא אופיו היזמי, נהייתו אחר רעיונות חדשים והזדמנויות עסקיות וכישורי השיווק שלו. המאפיין השני הוא פעילותו הפוליטית, מחויבותו לשינוי חברתי וקריאת תיגר על מוסכמות חברתיות. המאפיין השלישי הוא מחויבותו לתחום החינוך. רשף שואף ופועל להרחבת מעגל ההשכלה וליצירת אפשרות להשכלה גבוהה עבור כמה שיותר סטודנטים המעוניינים בכך. המאפיינים הללו – יזמות, מחוייבות פוליטית ותשוקה לחינוך – הביאו את שי לייסד ולהוביל את האוניברסיטה המקוונת והחינמית הראשונה בעולם, אוניברסיטת העם.

במהלך לימודיו לתואר במדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב, עבד שי כנגר יחד עם אביו ושימש כעוזר מחקר באוניברסיטה. כשהחל את לימודי הדוקטורט שלו בסוציולוגיה פוליטית באוניברסיטת מישיגן, התמקד בשאלה: "כיצד ניתן לשנות תרבות וערכים חברתיים בעזרת חינוך?" באופן מפתיע הובילו אותו ממצאי המחקר שלו לכיוון חדש – הוא הגיע למסקנה כי תנאי מוקדם לשינוי חברתי הוא שינוי פוליטי, במיוחד דרך חקיקה המבטיחה תמריצים כלכליים, רשתות בטיחות והגנה משפטית.

שי חזר לישראל בשנת 1985 לאחר שהבין כי עיצוב מדיניות ושינוי חברתי הולכים יד ביד, והרגיש כי עליו לסייע בפיתוח המדינה, גם במחיר הפסקת תוכנית הדוקטורט שלו. עם שובו לארץ הצטרף לתנועה לזכויות האזרח, שהונהגה על ידי שולמית אלוני. במקביל לתפקידו כמתאם בין חלקי התנועה, הפך שי גם למנהל הפעולות המיוחדות שלה, בהן ארגון הפגנות, עצרות, ועוד. בתפקידו הבא, רשף ניהל את מסע הבחירות למועצת העיר בירושלים עבור חברו לתנועה, ארנן יקותיאלי. תוצאות הבחירות זיכו את התנועה בארבעה מושבים במועצת העיר– הישג היסטורי עבור התנועה שמעולם לא נבחרה למועצה קודם לכן.

יקותיאלי, שעמד לעבור לתפקיד ציבורי, ביקש משי להחליפו בניהול חברת קידום – חברה שהעבירה קורסים להכנת תלמידים למבחני הבגרות והפסיכומטרי. החברה סבלה מכרסום במעמדה עקב תחרות קשה בשוק: רשף גייס סוללה של אנשי שיווק מעולים, ודרך יצירת קמפיין פרובוקטיבי הצליח לבנות מחדש את החברה ולבסס את מעמדה בתור החברה המובילה בתחום, המחזיקה ב-70% משוק ההכנה למבחנים. במקביל, חברת וול סטריט (Wall Street) שהקימה חברת קידום בשותפות עם חברת סילבן (Silvan), ועוסקת בלימוד אנגלית עסקית, הפכה לגדולה בתחומה בישראל.

שיתוף הפעולה עם חברת סילבן האמריקאית, חברה גדולה העוסקת בלימוד, החל ב-1996 והביא להקמת וול סטריט (Wall Street). זו היתה הפעם הראשונה בה חברה אמריקאית השקיעה בתחום החינוך הישראלי. במקביל, פיתח שי קשרים עם שתי אוניברסיטאות בריטיות, לידס וליברפול, והקים סניפים שלהן בתל אביב.

ההרשמה המוגבלת לסניפים הישראליים של האוניברסיטאות הללו תיסכלה את שי. בנסיון לרדת לשורש הבעיה, הוא תיאר לעצמו שממשק מקוון יוכל להגדיל את כמות הסטודנטים בצורה משמעותית. מתוך הערכה של כישורי הניהול והיזמות של שי, הסכימה אוניברסיטת ליברפול להשתתף בפרויקט חדש שלו, וכך הוקמה האוניברסיטה המקוונת הראשונה מחוץ לארצות הברית. יוזמת KIT Learning הייתה שיתוף הפעולה הראשון בין חברה פרטית לבין אוניברסיטה, שאפשרה מתן שירותים של חינוך מקוון. עד כה נרשמו לתכניותיה מעל 2,000 סטודנטים מ-100 מדינות.

בשנת 2005, הציעה חברת קפלן (Kaplan) האמריקאית לקנות את חלקו של שי בחברת קידום. עסקה זו העניקה לו זמן להתארגנות ואת המשאבים הדרושים לפיתוח הפרויקט הגדול הבא שלו, שאכן לא בושש להגיע."קרמסטר" (Cramster), קהילת למידה מקוונת המשלבת אלמנטים רבים הקשורים לשימוש באינטרנט כאמצעי חינוך. המודל, אותו עזרו לפתח שני יזמים צעירים, משלב בין חברה עסקית ומודל של למידת עמיתים, תוך חיבור רשתות חברתיות וטכנולוגיות קוד פתוח.

בתור נשיא קרמסטר החלו המרכיבים השונים של חייו המקצועיים של שי להתכנס. בעוד חינוך מקוון פותר קשיים גיאוגרפיים המונעים גישה לחינוך, חשב, כך הגישה של קרמסטר – שימוש בעמיתי למידה וחידושים טכנולוגיים המבוססים על קוד פתוח – יכולה לפתור מגבלות כספיות המונעות גישה לחינוך. בשנת 2008 הכריז שי על היוזמה האחרונה שלו – זו שהוא מקווה שתהיה בעלת ההשפעה הגדולה ביותר.

כאשר נשאל על חששותיו מפני תחרות בתחום החינוך המקוון, שי מגלה נדיבות: מבחינתו כל המוסיף, הרי זה משובח. שאיפתן העיקרית היא לתת לאנשים פתרונות ולהביא לשינוי חברתי, ולא להרוויח כסף או לשלוט בשוק. היות שארגונו הוא הראשון בתחום, הוא צבר נסיון וידע, אותם הוא שמח לחלוק עם שחקים חדשים בתחום. הוא יודע לספר שאיכות האוניברסיטה תלויה בשלושה גורמים: מספר הסטודנטים הרשומים, שיטות ההוראה, והניסיון – והוא מחוייב לשלושתם. עד כמה הוא מחוייב? לפחות באותה מידה בה היה מחוייב עד כה לשלב את שלושת האלמנטים המובילים בחייו: יזמות, חינוך, ופעילות חברתית, כדי לעודד שינוי מהותי וגלובלי בשיטות הלמידה להשכלה גבוהה.